בתחילת הפרשה נאמר למשה: "ואתה תצוה את בני ישראל – ויקחו אליך שמן זית זך כתית למאור, להעלות נר תמיד". עם ישראל מתבקש להביא למשה את שמן הזית האיכותי ביותר כדי להדליק בו את מנורת הזהב שעמדה במשכן.
למה דוקא שמן זית? טעמו של הזית מריר במיוחד אם אוכלים אותו סתם כך, אבל בתוכו אצור שמן זך. הדרך להוציאו היא על ידי כתישה וריסוק – "כתית".
במקומות רבים דימו הנביאים את עם ישראל לזית, וזו אולי הסיבה: "מה [=כמו] הזית הזה, עד שהוא באילנו מגרגרין אותו, ואחר כך מורידין אותו מן הזית ונחבט, ומשחובטין אותו מעלין אותו לגת, ונותנין אותן במטחן, ואחר כך טוחנין אותן, ואחר כך מקיפין אותן בחבלים ומביאין אבנים, ואחר כך נותנין את שומנן – כך ישראל…"
כל כך הרבה שלבים, פעולות וניסיונות נדרשים כדי להוציא שמן. וכך גם באדם: לו רק ידענו אילו אוצרות נחבאים בקרבנו… כדי לגלות אותם, עלינו לעבור "כתית" – קושי, אתגר ושאר 'תיקונים'. אך מתוך הקושי המאמץ מתגלה הטוב האינסופי של הנשמה, שמן זית זך שאיתו מדליקים את מנורת הזהב במקום הקדוש מכולם.
שבת שלום!