ג'ואן רצתה לכתוב מגיל צעיר אבל ההורים שלה, שגדלו במשפחות עניות, ראו את דמיונה הפורה כשיגעון חולף שלא ישלם משכנתא, וקיוו שתלמד מקצוע רציני.
אבל היא התעקשה על ספרות אנגלית, ובסוף הם הגיעו לפשרה שלא סיפקה אף אחד: לימודי שפות.
שבע שנים אחרי שסיימה את התואר היא הרגישה כישלון: נישואיה התפרקו אחרי זמן קצר, והיא נותרה אם חד-הורית ומובטלת, ללא עתיד.
רק כשהגיעה לתחתית קרה לה משהו. "שוחררתי", סיפרה בנאום שנשאה לימים כסופרת מוכרת בהרווארד, "כי הפחד הכי גדול שלי התממש – ועדיין הייתי בחיים".
היא החליטה להפסיק להעמיד פנים שהיא מישהי אחרת, והשקיעה את כל האנרגיה שלה ביצירה היחידה שהייתה חשובה לה.
כולנו מכירים את היצירה שלה: קוראים לה ג'יי. קיי רולינג.
"אבל התחתית," סיפרה בנאום, "הפכה ליסוד המוצק שעליו בניתי מחדש את חיי".
רולינג לא היחידה שהייתה צריכה להפסיק להסתכל החוצה כדי לגדול.
בפרשת השבוע אנחנו פוגשים דמות שגם הייתה עסוקה שנים ברצון להרגיש אהובה.
שבע שנים התחייב יעקב לעבוד עבור רחל, אך בסוף קיבל את אחותה הגדולה, לאה, לגודל אכזבתו. שבוע לאחר מכן הוא התחתן בשנית גם עם רחל עבור התחייבות נוספת של שבע שנים.
התורה לא מייפה את הסיטואציה: "וַיַּרְא ה' כִּי שְׂנוּאָה לֵאָה". תחשבו רגע איך זה מרגיש מבפנים לקום כל בוקר לצד בעל שאוהב את אחותך.
לאה יולדת ילדים, והשמות שהיא נותנת לבניה הם בעצם יומן של מצבה הנפשי.
ראובן: "כִּי רָאָה ה' בְּעָנְיִי, כִּי עַתָּה יֶאֱהָבַנִי אִישִׁי".
שמעון: "כִּי שָׁמַע ה' כִּי שְׂנוּאָה אָנֹכִי".
לוי: "עַתָּה הַפַּעַם יִלָּוֶה אִישִׁי אֵלַי", אולי הפעם הוא סוף סוף יתחבר אליי.
שלושה בנים, ושלוש פעמים אותה תקווה: אולי עכשיו הוא יראה אותי?
וכך, שלושת השמות הראשונים שלאה נתנה נסבו כולם סביב יעקב: האהבה שלו, השנאה שלו והקירבה שלו.
אך כשנולד הבן הרביעי, משהו משתנה. "הַפַּעַם אוֹדֶה אֶת ה', עַל כֵּן קָרְאָה שְׁמוֹ יְהוּדָה".
בדרך כלל קוראים את זה כרגע מתוק של תודה על ארבעה בנים, יותר מהחלק שנועד לה בשנים עשר השבטים.
אבל נראה שיש כאן יותר מזה. הגמרא אומרת שמאז בריאת העולם "לא היה אדם שהודה להקדוש ברוך הוא, עד שבאתה לאה". מה כל כך מיוחד בהודיה שלה?
מה שמיוחד הוא שזה לא חידוש גדול להודות לבורא עולם כשקיבלת מה שרצית. החידוש הוא שהיא מודה על חלקה, על מה שיש, גם כשמה שהיא ייחלה לו לא הגיע.
מבחוץ כלום לא השתנה במערכת היחסים עם יעקב, הוא עדיין מעדיף את רחל. אך בפנים השתנה הרבה, לאה הפסיקה לחכות שמשהו יקרה.
אני מניח שלכל אחד מאיתנו יש "עתה יאהבני" משלו: הבוס שסוף סוף ישים אלי לב. ההורים שיגידו פעם אחת שהם גאים בי. הלייקים על הפוסט (גם לי).
לפעמים הקדוש ברוך הוא שם אותנו במקום שלא רצינו, וזה קשה. אין טעם להעמיד פנים שלא. ואף על פי כן, יהודה הוא השבט שממנו יצאה מלכות דוד. אולי כי מלכות אמיתית פירושה לא להיות תלוי רק במה שמתרחש בחוץ, אלא לעבור ממבט חיצוני למבט פנימי. להבין שהכוח לנהל את חיי לא נמצא במה שאחרים חושבים עלי אלא בתוכי: בתיקון האישי, בשליחות ובקשר שלי עם ה'.
אז מה קרה בסוף?
לכאורה, אין כאן סוף טוב. לאה לא קיבלה את מה שרצתה, יעקב עדיין אהב את רחל יותר.
אך היא כן קיבלה משהו נצחי וגדול. מלכות ישראל, ועם שלם שנקרא עד היום על שם ההודיה שלה: יהודים.
סבתא לאה, תודה שלא התייאשת.
שבת שלום,
דרור יהב
לעילוי נשמת אבי, מנחם בן חיים הכ"מ
▶ השיר של השבוע: צביקה פיק, "אני אוהב אותך לאה"
שתפו והצטרפו לקבוצת סוכרייה לשבת