"איני יכול עוד". אין זה רק משפט מפורסם שאמר מנחם בגין. גם ה' הרגיש כך.
לא הרבה שנים חלפו מאז בריאת העולם. והאדם, אותו יצור שכל כך הרבה תקוות נתלו בו, מאכזב. חיי האנושות הן כישלון מוסרי אחד גדול, ולנח מודיעים שהולכים להטביע את כל העולם ולהתחיל מחדש.
מה עושים כשיש מבול ואתה היחיד שעומד להינצל? באים אל התיבה. וכמו שיש תיבה עשויה חומר, כך גם יש תיבה שברוח. הבעל שם טוב הסביר ש'תיבה' בעברית היא מילה (כמו בביטוי "ראשי תיבות"), וכשהשיטפון מציף אותנו מסביב צריך להתכנס אל תיבות התפילה. לתת למילים העתיקות של הסידור או של ספר התהלים למלא אותנו עד אפס מקום. לאפשר להן להאיר בתוכנו לא רק כי אנחנו צריכים ממנו משהו, אלא כדי להיות יותר קרובים.
רבי נתן, תלמידו של רבי נחמן מברסלב, אמר פעם משפט מהפכני בנוגע לכוחן של מילות התפילה: "כל מקום שאני רואה בו חיסרון, סימן שלא התפללו עליו בכלל, או שלא התפללו עליו מספיק". וכמו שאמר דוד המלך, "ואני תפילה" – הלואי שנהפוך לתפילה בעצמה.
שבת שלום!
אתם מוזמנים לשתף ! אנא ציינו הפנייה לאתר: droryahav.com/